פסק-דין בתיק ת"א 10533-09-09

"כל המלבין פני חברו ברבים, כאילו שופך דמים"

(חז"ל, מסכת בבא מציעא (נח' עב').

עניינה של התביעה העיקרית בהליך זה הוא בטענת התובעים כי דבריו של הנתבע כלפיהם הינם בגדר לשון הרע ועותרים הם, בשל כך, לפיצוי. בתביעה שכנגד, טענות נזיקיות מצידו של הנתבע וכן טענה להוצאת דיבתו על ידי התובעים.

התביעה העיקרית

התובעת בתביעה העיקרית היא סוכנות ביטוח בע"מ (להלן: "הסוכנות" או "התובעת"). התובע 2 הוא סוכן ביטוח, בעל מניות ומנהל אצל התובעת והתובע 3 הוא בנו של התובע 2, סוכן ביטוח ועובד אצל התובעת.

הנתבע, לקוח של התובעת ובזמנים הרלוונטיים מנהל התיאטרון העירוני בקרית מוצקין.

לטענת התובעים, היה הנתבע מבוטח באמצעות הסוכנות התובעת משך שנים, במסגרת סוגי ביטוחים שונים ובהם ביטוח דירה, רכב ועוד.

בחודש יוני 2008 ביקש הנתבע להעביר את ביטוח המנהלים וקרן ההשתלמות שעל שמו, לסוכנות ביטוח באזור המרכז ואילו בסוף חודש 2/09, לאחר שהועברו הימנו, פנה אל התובע 2 וביקש להשיב אליו את ביטוח המנהלים וקרן ההשתלמות שהועברו.

התובעים פעלו להעברה כמבוקש והנתבע אף חתם על מכתב בקשה להעברת קרן ההשתלמות. התובע 2 יידע את הנתבע כי הליך העברת קרן ההשתלמות אורך זמן רב ועלול להגיע עד שלושה חודשים. בינתיים, העבירה המעסיקה של הנתבע המחאות עבור ההפרשות לקרן ההשתלמות והמחאות אלו נשמרו במשרדי התובעים.

התובעים טוענים כי ביום 10.8.09, בעת שהתובע 2 שהה בחופשה מחוץ לישראל, התקשר הנתבע אל משרדי התובעת ובצעקות וגידופים דרש לברר היכן מצויות ההמחאות האמורות. משנענה כי הן מצויות בידי התובעים, הגיע אל משרד התובעת, כשהוא מגדף, מנבל את פיו ומאיים. בין היתר, טען הנתבע כי התובע 2 גנב את ההמחאות וכן עלב בתובע 3 בכל הנוגע לנסיבות גירושיו מאשתו.

הנתבע התבקש לעזוב את המשרדים אך סירב עד להזמנת המשטרה, שאז עזב את המקום.

התובעים טוענים כי את דברי הנתבע שמעו עובדי המקום ואנשים נוספים שהיו מצויים במשרד התובעת ובעת שיחת הטלפון- אף במשרד הנתבע. נוסף לעובדים, נכח במקום אדם נוסף, בן זוגה אותה עת של בתו של התובע 2 העובדת אצל התובעת וכן לקוחה אשר זהותה לא התבררה.

הנתבע טוען בכתב הגנתו כי בינו לבין התובע 2 היו יחסים חבריים במשך תקופה ארוכה ועל כן ערך את כל הביטוחים אצל התובעת 1.

בשנת 2007 ביקש הנתבע להעביר לניהול התובעים את קרן ההשתלמות, נמסר לו כי העניין צפוי להתעכב ובלית ברירה קיבל את הסברי התובע 2, בו האמין ובטח.

בשנת 2008 העביר הנתבע גם את ביטוח המנהלים ואיחוד קרנות ההשתלמות לידי התובעים.

במהלך 2009 גילה כאמור הנתבע, כי ההמחאות שאמורות להיות מופקדות לקרן ההשתלמות לא נפרעו, למרות שחלפו כבר 3 חודשים מיום שהועברו לידי התובע 2.

הנתבע טוען כי ניסה ליצור קשר עם משרדי התובעים בעצמו ובאמצעות מנהלת החשבונות של התיאטרון, אולם רק לאחר נסיונות רבים הצליח לדבר עם העובדים, אשר הינם ילדיו של התובע 2. הנתבע טוען כי באותה עת היה התובע 2 בחופשה וילדיו, העובדים במשרד, חיפשו את ההמחאות במשך זמן רב עד למציאתן והתעמתו איתו תוך איומים והזמנת ניידת משטרה על מנת לסלקו מהמשרד.

הנתבע טוען כי סבר כי לכשישוב התובע 2 מהחופשה, ייפגשו, אולם הופתע לקבל מכתב התראה ודרישת התנצלות ואף פנייה מכתבת מקומון אשר ביקשה את תגובתו למקרה, לאחר שלדבריו, שמעה עליו מהתובע 2.

התביעה שכנגד